הפלוסים והמינוסים בלטוס באל על

בתור נוסע עסקי שטס לא מעט, אני מתלבט הרבה בשאלה אם נכון לעבור לחברה אחרת או שכדאי עבורי להמשיך לטוס באל על. ריכזתי את הפלוסים והמינוסים הבולטים לטעמי בפוסט אחד

ly738

(תמונה: Aero Icarus | רישיון)

הרים של ביקורות כבר נכתבו על אל על. מדובר ככל הנראה באחת החברות המושמצות ביותר בישראל מבחינת ביקורת ציבורית של לקוחות. די להסתכל בעמוד הפייסבוק של החברה, תחת visitor posts, ולהתרשם מהיקף הפוסטים של לקוחות מתוסכלים. לכך יש להוסיף עמודי פייסבוק עצמאיים שכל כולם עוסקים ב"סיפורי זוועות" של נוסעים. גם אני בעצמי צברתי ועודני צובר מספר חוויות לא נעימות בטיסותיי עם החברה (ואספר את חלקם בבלוג). עם זאת, אני בכל זאת בוחר לטוס באל על כמעט בכל פעם שאני צריך לצאת לחו"ל. למה בעצם? אז לפני שאשיב על כך, אתחיל קודם ב-למה לא.

המינוס העיקרי לטעמי הוא שלא משנה מיהו הנוסע, כמה הוא כלכלי לחברה, מה המעמד שלו וכו', הוא עדיין נחות בהשוואה לעובדי החברה בכל הקשור בענייני שירות, זמנים, מקומות בטיסה, וכיוצא באלה. כדרכן של חברות רבות במשק הישראלי (וגם כדרכן של חברות תעופה רבות בעולם) באל על מאוגדים העובדים במספר ארגוני עובדים שכוחם, לעתים, נראה חזק מכוחה של החברה. כחלק מהתארגנות זו, לעתים לא מעטות מפעילים ארגוני העובדים שביתות שיוצרות עיכובי טיסות, שינויים בלוחות הזמנים, חכירות רטובות וכו', דבר שפוגע בנוסעים במישרין. אך כל זה משותף להרבה חברות תעופה בעולם. באל על במקרים רבים נהנים עובדי החברה מזכויות עודפות על פני יתר הנוסעים, לרבות בענייני הושבות, שירות בטיסה וכו'. אציג דוגמה טובה לכך בפוסט נפרד בעתיד.

מינוס נוסף נעוץ באיכות המוצרים במחלקות ההושבה בחלק מהמטוסים. אל על מחזיקה צי מטוסים ישן יחסית, שאמנם מתחדש בימים אלה, אך רובו עדיין איתנו, ומטוסים ישנים רבים יישארו לפחות עד שנת 2020. בחלק מהמטוסים במחלקות ההושבה מסופק מוצר מיושן שאינו תואם לסטנדרט הנהוג בשנת 2018 בחברות תעופה רבות בעולם. הדוגמה הטובה ביותר לכך לטעמי היא המוצרים במחלקות העסקים במטוסים רחבי הגוף של החברה (747-400, 767-300ER ו-777-200ER) שמשרתים קווי טיסה ארוכי טווח שהארוך בהם הנו תל-אביב-לוס אנג'לס (כ-15 שעות), ולמרות זאת המושבים אינם מתיישרים לכדי מיטה שטוחה אלא רק עד 170 מעלות, אין מערכת מולטימדיה ראויה, אין לכל נוסע גישה ישירה למסדרון (ואף בחלק מהמקרים ישנו נוסע כלוא בין שני נוסעים, שהוא הנוסע האמצעי בשורה האמצעית בתצורה של 2-3-2) וכיוצא בכך.

מינוס שלישי לטעמי הוא גמישות נמוכה יחסית בתדירות הטיסות ליעדים מסוימים, במיוחד לאירופה. חברות תעופה מתחרות, כדוגמת אוסטריאן, לופטהנזה, סוויס, לוט וכו', טסות לתל-אביב בתדירות דו-יומית או תלת-יומית (לופטהנזה, למשל, נכון להיום, טסה מפרנקפורט לתל-אביב 3 פעמים ביום וממינכן פעמיים ביום), ולעתים אף יותר מכך (טורקיש, אירופלוט). אל על, לעומת זאת, אינה טסה בשישי בערב, בערבי חג בשבתות ובחגים, וגם ביתר הימים היא לא בהכרח טסה בשעות קבועות באופן יום-יומי אלא לסירוגין בטיסת בוקר או ערב, ולא בכל יום. הדבר גורם לכך שבניגוד לחברות תעופה אחרות, אל על היא שמכתיבה לי את מועדי הפגישות ביעד ובעקבות כך היא גם לפעמים מחייבת אותי להישאר לסוף שבוע כפוי בחו"ל, רק בשל פגישה מסוימת הנערכת ביום שישי בבוקר.

מינוס רביעי הוא חוויית שירות כוללת בינונית. הכוונה לסל שירותים רחב שאני מרגיש שעדיין לא מספיק מפותח בצורה ראויה בחברה. בין היתר הדבר כולל אתר אינטרנט מיושן עם מערכת הזמנות בסיסית, לא נוחה ורוויית באגים ותקלות, לאונג' עמוס ובינוני ברמתו ביציאה מהארץ ולאונג'ים ברמה נמוכה למדי בטיסות ארצה (הן טרקליני המלך דוד והן טרקלינים אחרים) וכיוצא בכך.

אז למה בכל זאת כן? יש כמה סיבות טובות מאוד להמשיך לטוס באל על מנקודת מבטי, שעולות באופן משוקלל מעט מעל הסיבות שלא לטוס באל על. חשוב לציין שאני לא בהכרח מייצג את הנוסע הטיפוסי, גם לא את הנוסע העסקי הטיפוסי. אני מקפיד לטוס (כמעט) רק במחלקת עסקים ורוב טיסותיי עם אל על הן לאירופה. לכן, מטבע הדברים, אני רגיש יותר לאיכות המוצר והשירות שאל על מספקת בטיסות לאירופה ומכאן נגזרים גם הפלוסים של החברה עבורי.

הפלוס העיקרי הוא מחלקת העסקים בטיסות לאירופה. בעוד שמרבית חברות התעופה האירופאיות מציעות בטיסות לתל-אביב מוצרים מגוחכים לטעמי במחלקת עסקים, המכונים Euro-Business (מושבים רגילים של מחלקת תיירים, כשהמושב האמצעי בכל שלישייה הופך למעין מגש) אל על מציעה במחלקות העסקים בכל הטיסות לאירופה (למעט חריגי UP וסאן דור) מושבים מרווחים ונוחים יחסית, בדומה למחלקה ראשונה בטיסות פנים בארצות הברית. קיימות חברות אירופאיות בודדות שמציעות בכל זאת מוצר טוב בטיסות לאירופה, אך זאת רק כאשר הטיסה מבוצעת במטוס רחב-גוף. יש אמנם טיסות קבועות כאלה בלוח הזמנים של החברות (למשל בריטיש שטסה לתל-אביב ב-777, וסוויס ואיבריה שטסות ב-A330) אך החברות משנות לא מעט את המטוסים בקוויהן, כך שבכל רגע הן יכולות להכניס מטוס צר-גוף לקו במקום רחב-גוף.

פלוס שני הוא הטיסה הישירה לקשת יעדים מרכזיים באירופה, תחת אותו מועדון. אל על טסה למרבית מרכזי העסקים באירופה ומציעה לפיכך קו ישיר למרכזים אלה. אני יכול, כמובן, לטוס טיסות ישירות ליעדים רבים באירופה דרך שימוש בחברות אירופאיות ואז לכאורה אין חשיבות מיוחדת לפלוס השני. אך במקרה כזה אני אצטרך לוותר על כל ההטבות שכרוכות בקיומו של מועדון תעופה אחד. כלומר, אני אמצע (מלשון ממוצע) את הנקודות/מיילים שלי בין מספר חברות במקום לרכז אותן במועדון תעופה אחד. ובמועדוני תעופה כמו במועדוני תעופה, ככל שאתה טס יותר, ההטבה השולית שלך גדולה יותר, ולכן מיצוע הנקודות/המיילים שלי בין מספר חברות יהיה בבחינת "קירח מכאן או מכאן" (אז נכון שמועדוני התעופה הגדולים מאגדים תחתן מספר חברות תעופה, אך מה אם אני צריך לטוס ללונדון ולפרנקפורט לסירוגין שבוע-שבוע? לא תהיה ברירה במקרה כזה אלא למצע את הנקודות בשני המועדונים – Star Alliance ו-One World).

פלוס שלישי הוא היחס ללקוחות היוקרה. אני מוצא מניסיוני שאל על יודעת להתנהג ללקוחות היוקרה שלה, ובראשם לקוחות הפלטינום וכמובן הטופ-פלטינום שלה. זה לא אומר, כמובן, שהחברה חפה מבעיות ושאין לה איך להשתפר גם בתחום זה, אבל מההתרשמות שלי ומשיחותיי גם עם אחרים, היחס שמקבל נוסע פלטינום ומעלה באל על טוב יותר באופן יחסי ממקביליו בחברות תעופה אחרות. כוונתי ב"יחס טוב" היא להגמשה מסוימת של הכללים במקרים מסוימים, שירותיות ואדיבות גבוהות יותר במענה השוטף ובטיסות, טיפול מהיר ויעיל בבעיות וכיוצא באלה. מעבר לזה, אני מתרשם שהיחס האישי, האדיבות והשירותיות של רוב צוותי האויר באל על לנוסעי מחלקת העסקים והמחלקה הראשונה בולט לטובה גם בהשוואה לחברות המובילות בעולם.

פלוס רביעי הוא הלאונג' קינג דיויד ביציאות מתל-אביב. הלאונג' הזה מצליח להיות בעיניי מינוס ופלוס בעת ובעונה אחת, מן הטעם הפשוט שהוא, כשלעצמו, בינוני, ולכן מינוס, אך בהשוואה לטרקליני דן הוא כמו מכרה זהב. טרקליני דן לא עונים לטעמי על הסטנדרט הבינלאומי של טרקלינים ואני לא רואה בהם, במיוחד בשעות העומס, כחלופה נעימה יותר מאשר לשבת שלא בטרקלין, כלומר ביתר אולמות שדה התעופה. טרקלין קינג דיויד, לעומת זאת, בכל זאת מהווה מקום נעים לשבת, לשתות כוס קפה בנחת לפני הטיסה, וזה, בהשוואה לאי-היכולת להשתמש בטרקלין כלשהו כלל בשעות העומס, מהווה לטעמי פלוס נוסף לטוס באל על.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s