עונת הקיץ מאחורינו ומרבית הטיסות לחגים כבר הוזמנו ונסגרו. עכשיו הפנים הם לחודשי החורף. ולטעמי זהו המבחן האמיתי של אל על.
(תמונה: Anna Zvereva)
חופשת הקיץ מסתיימת לה השבוע. אל על צלחה לטעמי בצורה מצוינת את החופש הגדול, כאשר הצליחה לחזור לשגרת טיסות טובה, עמדה בציפיות של הנוסעים וכמעט ולא עלתה לכותרות בהקשרים שליליים. בנוסף, כל החששות מפני גל ביטולים התבדו ואפשר לומר בפה מלא שהקורונה היא זיכרון רחוק. ועכשיו, למרות שגל של חופשות-חגים עוד לפנינו, אפשר כבר להתחיל להיערך ליום שאחרי, לחודשי החורף. אלו הם בעצם חודשי המבחן של החברה, לטעמי, ויש לכך הסבר מצוין.
אני מזמין אתכם לעקוב אחריי גם בעמוד הפייסבוק של בלוג "המתמידים" בקישור הזה. ככל שיש לכם שאלות על הפוסט או על תכני הבלוג בכלל, אתם מוזמנים להשאיר תגובה בתחתית העמוד או לפנות אליי דרך יצירת הקשר באתר.
אני מעריך הרבה יותר חברות תעופה שמציעות שירותים ומוצרים טובים בעונות "הרגועות" מאשר כאלו שמתבלטות בחודשי הקיץ. הקיץ הוא כאוטי. מיליוני ישראלים יוצאים לחו"ל, המטוסים גדושים, הטיסות מלאות, והרוטינה עובדת בצורה יחסית בלתי נשלטת. אין כמעט שיקול דעת – אם אפשר להוציא טיסה, צריך להוציא אותה, כי בקיץ תמיד יהיה מי שיטוס.
בניגוד לכך, חודשי החורף הם חודשים הרבה יותר רגועים. נפח הנסועה יורד בכמחצית עד שני שליש, וטיסות יוצאות לפיכך הרבה פחות מלאות. וזו בדיוק הסיבה שבגללה חברות תעופה ובמיוחד אל על נמצאות בתקופת מבחן משמעותית דווקא בחודשי החורף.
ובכן, כאשר אני מעוניין לטוס לפרנקפורט או וינה, יש לי בגדול שתי אפשרויות – אחת עם אל על והשניה עם החברה המקומית של היעד. אלא שבשנים האחרונות – ואני מדבר כאן עוד הרבה לפני הקורונה – החברות הזרות – לופטהנזה, ק.ל.מ, סוויס, אוסטריאן, וכו', הוציאו לישראל מספר טיסות יומיות באופן עקבי בעוד שאל על צמצמה את טיסותיה למינימום האפשרי המוחלט. אם לופטהנזה טסה לכאן בינואר 4-6 טיסות יומיות, אל על טסה לגרמניה אולי 4-6 פעמים בשבוע שלם. ההבדל בכמות הטיסות הוא תהומי.
אל על לטעמי אף פעם לא לוקחת מספיק בחשבון את הטווח הארוך. כנוסע מתמיד הרבה יותר חשוב לי היכולת לצאת ולחזור בזמנים שנוחים לי מאשר הרבה שיקולים אחרים. הרבה יותר משמעותי עבורי שתהיה לי גמישות מירבית מצד חברת התעופה שאני נאמן לה. כשאל על מקטינה למינימום את מספר הטיסות השבועיות ליעדים מסוימים, היא פשוט מונעת ממני את היכולת לטוס בה. לא כי אני לא רוצה, אלא כי זה פשוט לא מסתדר. ואז אני פשוט אטוס עם חברות אחרות.
בטווח הקצר זה לא ממש מורגש. בטווח הארוך זה בעל משמעות אדירה על שמירה על הנוסעים המתמידים. נוסעים כאלה מבצעים החלטות טיסה על בסיס שיקולי הזמינות והגמישות של החברה, ובמיוחד כשהמשקים בעולם נכנסים להאטה ומשבר, והזמן של אנשים הופך להיות משאב יקר מאוד, חברת תעופה לא יכולה להרשות לעצמה לא לטוס. פשוט לא.
לכן, אל על אמנם צלחה נהדר את הקיץ, אבל החורף חשוב לדעתי לא פחות – אם לא יותר. אל על נדרשת לספק לוח טיסות עשיר ועמוס באפשרויות, כשגם הוצאה של טיסות פחות מלאות חייבת להיות על הפרק. החברה חייבת לאפשר לנוסעים שלה לבחור בעצמם את תאריכי הטיסות שנוחים להם, ולא החברה היא זו שתכתיב להם את הלו"ז. לשם שינוי, אל על צריכה שלא צריך לתת סיבות לנוסעים מתמידים לעזוב. צריך להילחם על כל נוסע, גם במחיר של טיסות פחות מלאות.
הידעתם שאפשר לעקוב אחריי גם דרך עמוד הפייסבוק של הבלוג?
המתמידים 